זה קרה לי וזה יכול לקרות גם לך !!!
ב- 19 במאי התחלתי במשהו שלא חשבתי שאני אצליח לעשות.
התחלתי לרוץ!
אני ממש לא איירון מן (וומן) ואפילו לא רצה 10 ק"מ.
וזו בדיוק הסיבה שזה קשור אליך.
כששומעים על אנשים שעושים אתגרי אקסטרים עוצרי נשימה,
לעתים זה נשאר מרוחק.
אנחנו לא מכירים אישית ולא הולכים אתו את הדרך.
אתן מכירות אותי!
האמת, אני לא ממש בטטת כורסא …
עשיתי תמיד משהו סביב הספורט.
אולם ריצה? מעולם לא!
זה לא בשבילי… קשה… לוקח מלא זמן…
ומה בכל זאת קרה?
קיבלתי מחברה תוכנית.
הכותרת – "מאפס לחמישה קמ'".
אמרה לי: תציצי, זה אפשרי…
הצצתי. ולא תאמיני מה תפס אותי.
דווקא הפירוק לפרקים קצרים.
ההתחלה הייתה ריצה של דקה ואחריה הליכה של דקה וחצי.
זה הכול.
כמובן 8 סטים…
האימון כולו דורש רק חצי שעה!
ובהמשך מעט יותר. דקה וחצי ריצה ודקה וחצי הליכה…
וזה היה מה שגרם לי להתחיל.
לא חזון גדול של מרתון, לא יעדים נשגבים.
ככה. בקטנה.
חצי שעה שמפורקת לדקות.
ומה הקשר לעסק?
בעסקים אנחנו מדברים הרבה על חזון, ייעוד וללכת קדימה.
אני יודעת, אני הרי מאמנת …
אולם, לעתים דווקא "בקטנה" זו הדרך לעשייה.
להתחיל עם עשייה שאינה מרתיעה מדי,
שנראית לנו מאתגרת, אולם… בגדר הסביר.
לראות את החלקים הקטנים שמרכיבים את התהליך,
ולראות גם שההמשך, ההתקדמות קיימת, ואינה דרסטית מדי.
משום שישנם מקרים, שכשמדברים גדול מדי,
זה עלול להרגיש לנו יותר מדי,
זה עלול להרתיע.
הנה עוד דרך שאפשר לכבוש יעדים.
אז, אשמח לשמוע מכן.
על האתגרים, גדולים וקטנים שיש לכן,
ומה אפשר לכן את ההתמודדות איתם.
ומבטיחה להמשיך ולשתף בהתקדמות שלי.
בברכת הנאה והצלחה בחיים ובעסקים,
רוית
את מהווה השראה. תודה על החשק לנסות לראות את התמונה השלמה אבל למדוד את הדרך בצעדים קטנים 🙂
רוית, אני עוקבת אחריך זמן מה,
ורציתי להודות לך על כל המידע והכלים המעדשיים
שאת מעבירה בלב שלם.